בת אברהם ובילה רוגובין. פרומה נולדה בעיירה לובצ׳ק בפולין ועלתה בשנת 1939 .היא גדלה בלוביוב על הנימן. אביה מת כשהיתה, עוד קטנה והיא נשארה עם אמא ואח חורג. היו לה עוד שני אחים קטנים והיחסים ביניהם היו טובים מאד. בתקופת היטלר נהרגו כולם ומהקרובים לה לא נותר אף אחד. הנאצים הבעירו מדורה ושרפו את תושבי העיירה היהודים. המעטים שהספיקו לברוח סיפרו על גורל המשפחה של פרומה. בשנת 1934 נפרדה פרומה ממשפחתה ועברה להכשרה של תנועת "החלוץ", שם הכירה את חיים. חמש שנים היו בהכשרה ובשנת 1939 עלו יחד לארץ, בעלייה בלתי לגאלית. פרומה רצתה ללכת לאחד הקיבוצים בו היו לה חברים, אך הם נשלחו ממחנה עתלית לקיבוץ גבעת חיים. אברהם, בנה נולד בסוף שנת 1941 כבן יחיד להוריו. בשנים הראשונות בגבעת חיים עבדה פרומה במטבח, אחר כך עבדה בחינוך, כמטפלת בגן ילדים. מהעבודה בגן ילדים עברה לעבוד במחסן הבגדים, שם עבדה כל השנים. חיים נפטר בשנת 1963 .אחרי שנתיים של חיים לבד, התחתנה פרומה עם זאב ביתן, אשר בא לג״ח עם בתו רחל, שהיתה אז בת 10. פרומה היתה, קשורה מאד לנכדות קרן וסתווית. אמנם היו קשיים בקשר ביניהן, כי לא היתה להן שפה משותפת. הקטנה סתווית, היתה קשורה אליה במיוחד, מחבקת אותה ומנשקת, אך אף מילה לא יכלה לדבר איתה… כאשר קרן שהתה בישראל )בהיותה בכיתה י׳( התחזק מאד הקשר בין פרומה לבין קרן נכדתה הבכורה, קרן כבר דיברה עברית. כאשר פרומה ידעה שקרן תבוא לישראל ללמוד באוניברסיטה היא שמחה מאד. כאשר קרן חזרה לארה״ב, בגלל בעיות שלא נפתרו בישראל, פרומה נשברה. פרומה סבלה הרבה שנים מלחץ דם. עם השנים המצב החמיר. בשנים האחרונות התגברה המחלה והכריעה אותה. יהי זכרה ברוך!