אפרים ברודר (מוץ)

6.8.1908-20.9.1996

מוץ בילה את שנות הילדות אצל סבו בבודפשט )נתייתם מאביו שנפל בחזית במלחמת העולם הראשונה( אחרי שסיים את בית הספר, למד מסגרות, חזר לבית אמו ועבד כמסגר בבית חרושת לקרונות רכבת. היה בין פעילי "השומר" תנועת נוער ציונית כללית. עם התקרב תאריך גיוסו לצבא, ברח מטרנסילבניה לבודפשט ושם הצטרף ל״השומר הצעיר״. היה מעורה בתנועת הפועלים ההונגרית ובשל פעילות זו אף נאסר. יוסף רוזנברג ז״ל קרא לו "מוץ" כינוי ליושבי ההרים בטרנסילבניה. הכינוי נדבק בו עד שכמעט ונשכח שמו האמיתי אפרים. בפעילותו בתנועה הציונית: מכר שקלים, אסף פרוטות לק.ק.ל., עסק בכל עבודה פיזית, השתתף בטיולים. גורש מהונגריה וזמן מה נע ונד בין הגבולות אוסטריה והונגריה. ידידיו השיגו לו ניירות מזויפים ובעזרתם הגיע לתורכיה. פה בנה סירה קטנה ורעועה והפליג בה לארץ ישראל, עלה לחוף חיפה כמבקש עזרת פקידי הנמל לתקן את הסירה והתחמק … כחלוץ קיבל את הקיבוץ כביתו ומבית זה שמר על הקשרים עם התנועה בהונגריה)יחד עם יוסף רוזנברג ז״ל( עד פרוץ מלחמת העולם. קפדן, דרש הרבה מעצמו ולא עבר בשתיקה על משגים של אחרים. עמד בעקשנות על דעתו באם חשב שהצדק והמוסר לצידו. פעיל בוועדות: שיכון ותרבות, התמסר לבעיות הביטחון. עם פרוץ המאורעות התקין זרקורים לישובים מרוחקים, בזמן המלחמה עבד בשביל הפלמ״ח. זמן מה היה שומר שדות. כשחלה, לימד בבית הספר את מלאכת המסגרות ועבודות המתכת, השקיע בזה את כל מרצו. בשנתיים האחרונות כשגברה מחלתו- היה רתוק לחדרו – ביצע עבודות מוזאיקה מורכבות ועסק בצורפות. נפטר ממחלה ממארת, הניח אחריו אשה, בתו תמר, משפחה בקיבוץ ובגולה. יומן אישי, 1937 רציתי לבנות, כי גדול ורב בי הרצון לבנות וליצור. לבנות ולראות כיצד עולה ומתרחב הבניין שאני שותף לבנייתו. הצטרפתי לקיבוץ מרצוני החופשי. דרכי היתה קשה, אבל רצון היצירה שבי עזר לי להתגבר על המכשולים. מטרתי – העבודה והיצירה תוך בדי עבודה. בטיול עם חברת נוער שנים כה רבות לא הייתי ביער – מה שונה פה הכל מזה שראיתי בחו״ל. הריח, רעש הענפים היבשים, רשרוש העלים ולחישתם. ובתוך כל זה מעיין שמימיו שוקקים. כטרזן שחזר ליער הקדום כן הרגשתי אני בתוך היער. בא הערב ונדלקו המדורות וזה הוסיף הוד ליער. מי שלא ראה ערב כזה, קשה לו לתאר מה זה יופי ושקט. פתאום רשרוש הענפים הנשרפים באש המדורה ולשונות האור המאירות את כל היער. הנה פורצת שירה מפינו בקול קורא מהיער, מהטבע: בואו אחים אלינו ! לשונות האש גדולות ומתרבות עד שהן מתאחדות לאש גדולה וקדושה המאירה את חשכת הליל. האירי להבה קדושה, בערי כל עוני ועושק והאירי את הדרך לדרור וחירות.