דבורה נולדה באוקראינה בעיר יקטרינוסלאב, ששמה הוסב לדניפרופטרובסק על שם נהר הדנייפר, העובר בה.
בגיל 4 עלתה עם הוריה ואחותה עליזה, הצעירה ממנה בשנתיים, לארץ, לאחר שהות של כשנה באודסה.
אביה היה הצעיר בבניו של סבה והוא זה ששיכנע אותו לבוא לארץ הקודש. כל ימי ילדותה זכתה להיות עם
סבה פנחס דב גולדנשטיין, שהיה מאד דומיננטי והיא מאד אהבה אותו. למרות שהיה יהודי חרדי, היה ליברל
בהשקפת עולמו ואדם חם וטוב לב.
אביה שלמה היה רוקח במקצועו ומצא את פרנסתו בבית המרקחת. אמה אסתר הייתה רופאת שיניים. בכל
השנים עזרה להרבה אנשים ללא תמורה, דבר שהשפיע מאד על דבורה והיא ראתה בה מופת למתן עזרה לזולת.
לאחר שסיימה את בית הספר העממי פיק"א עברה ללמוד בבית ספר תיכון גאולה בתל אביב, ושם הצטרפה
לתנועת "הנוער העובד". בסיום לימודיה היא הצטרפה לגרעין שיועד לקיבוץ, דבר שהיה לצנינים בעיני
הוריה. בשנות ההכשרה של הגרעין שהתה בתל יוסף ושם התנסתה בחיי הקיבוץ, בתנאים קשים, בחום
הקיץ. לאחר מכן התגבש הגרעין במגדיאל ובשנת 1941 היא עלתה איתו לקיבוץ בית אורן לתיגבור. לאחר
כמה חודשים היא נשלחה לקורס מטפלות ביגור, ושם הכירה את מאיר, שהגיע עם בוגרי חברת הנוער
מגבעת חיים, ועבד במחצבת נשר ובסבלות בנמל חיפה. בשנת 1942 הם חזרו לבית אורן ושנה לאחר מכן
התחתנו במסיבה צנועה. תנאי החיים היו מאד צנועים וזמן מה הם התגוררו באהל.
בשנת 1945 נולדה בתם הבכורה ניצה וב-46 נולד בנם חנוך. דבורה עבדה בבית הילדים. בשנת 1946 הגיעה
אידה, אמו של מאיר, לבית אורן ממחנה המעצר במאוריציוס.
בעקבות משברים חברתיים בבית אורן, ומתוך דאגה לסבתא אידה, עברה המשפחה לגבעת חיים, ששם
הכירו את מאיר ופתחו את ביתם ברצון. גם כאן תנאי המחיה היו מאד צנועים, אבל הרגשת הביטחון
התחזקה. בשנת 1952 ,לאחר משבר הפילוג נולד בן הזקונים שלהם אהוד, שנקרא על שם ידיד נפשו של
מאיר, שנפל בפעילות ביטחונית על הכרמל בעת מלחמת העצמאות. לאחר מספר שנות עבודה בבתי ילדים
התחילה דבורה לעבוד כמנהלת חשבונות זוטרה במזכירות הקה"מ במשך כשלוש שנים, ואח"כ ב- 1960
עברה לעבוד באמבר במשך כ-9 שנים. בשנת 1968 חלתה בסרטן השד, אך התגברה על מחלתה והשתקמה
לחלוטין. לאחר מכן חזרה למשק ועבדה במחסן הבגדים במשך 4 שנים. כאשר התפנה מקום, נקלטה
בהנה"ח ובמקום זה היא התמידה במשך 25 שנים, עד הגיעה לגיל 80.
עם השנים נולדו עשרת נכדיה. היא לא חסכה שום יום הולדת והיה לה קשר הדוק עם כל אחד מהם. וכך
כאשר נולדו לה חמשת ניניה היתה מאד שמחה.
דבורה שמרה כל השנים גם על קשר הדוק עם ידידיה משנות צעירותה ובמיוחד עם אחותה ומשפחתה. עם
התרחבות המשפחה תמיד היתה מוקפת באהבה והתגאתה על כך ששפר גורלה.
יהי זכרה ברוך.