גרשון הירשל

16.4.1922-1.10.1996

סבא גרשון נולד ב– 1922.04.16 בעיר חופשית דנציג שבגרמניה, להוריו ביאנקה ויעקב. הוא היה בן שני במשפחה. כשנולד נקרא בשם גינטר. שם אחיו הבכור לוץ. את ילדותו עבר בדנציג עם משפחתו, שהיתה חילונית. גם את החגים חגגו בצורה חילונית ולא היתה אוירה דתית במיוחד. סבא גרשון מספר: גרנו בסביבה מאד מאד יפה ועשירה עם הרבה יערות גדולים וגנים פורחים, כשבמרכז נמצאת עיר הולדתי. בילדותי למדתי בבית ספר שבו למדו גם נערים גויים. בהיותי בגיל שש עשרה גורשנו בגלל האנטישמיות מבית הספר. התחלתי לעבוד בגננות אצל גוי הולנדי וגם למדתי ממנו. כנער בן שש עשרה הייתי חבר בתנועת "הבונים". תנועה שחינכה לעליה לארץ ישראל. בתקופת ההכשרה שהינו במחנה של עליית הנוער ליד ורשה. האנטישמיות הקשה שהיתה בדנציג השפיעה מאד על עלייתי ארצה. בערב עלייתי לארץ לא הצלחתי להיפרד מהורי ואחי. מהמחנה בו שהינו נסענו ישירות לברלין ושם, בתחנת הרכבת פגשתי בפעם האחרונה את משפחתי. זו היתה פרדה מרגשת מאד. בדיעבד נודע לי כי הורי הועברו למחנה ריכוז ושם נהרגו. אחי הצליח לעלות ארצה. מברלין נסענו ברכבת לאיטליה ושם עלינו, קבוצה של חמישים נערים, על אוניה בשם "ירושלים". לאחר הפלגה בת ארבעה ימים הגענו לנמל חיפה. משם נלקחנו למושב כפר יחזקאל שבעמק יזרעאל. שהייתי בכפר היתה בתקופת המאורעות – 1939 .הייתי שם כחצי שנה, עבדתי במשק של מושבניק וגרתי אצלו. בסוף 1939 פרצה מלחמת העולם השניה ואז עזבתי את כפר יחזקאל והתנדבתי לחיל האויר הבריטי בתפקיד של נהג למשך ארבע שנים. לאחר השחרור עברתי לגור בתל אביב ועבדתי בעבודות מזדמנות. מצבי הכלכלי היה בינוני מאד אך הסתדרתי כמו כולם באותם ימים קשים. מבחינה פוליטית לא הייתי שייך לאף קבוצה. לאחר כשנתיים בעיר התגייסתי ל"אצל" ושרתתי שם כשנתיים וחצי. לפני קום המדינה התגייסתי למשטרת נמל חיפה והייתי שוטר מס' אחד במשטרה זו. עם קום המדינה, כשהבריטים עזבו את הארץ דרך נמל חיפה הייתי האחרון שסגר אחריהם את השער. אחרי שנה בנמל חיפה התנדבתי למשמר הגבול – חיל הספר, שם שרתתי כנהג וגם כמפקד כיתה. בחיל הספר היינו אחראיים לכל הפעולות שנעשו בגבולות ושכבנו הרבה במארבים. ב– 1950 היכרתי את אישתי סוניה ז"ל שהיתה אלמנה עם ארבעה ילדים. התחתנו ועברנו לגור בקיבוץ גלעד שם נולדה בתנו זהבה. לאחר כמה שנים בגלעד עברנו לעיר כשאני עובד לפרנסת המשפחה כנהג משאית ואישתי סוניה מטפלת בילדים. ב– 1970 עברנו לגבעת חיים מאוחד, וגם פה עבדתי , במשך עשרים שנה, כנהג בקואופרטיב "עמק חפר", עבודה שאהבתי מאד. לפני שבע שנים נאלצתי לעזוב עבודה זו בגלל גילי, וחזרתי לעבוד בקיבוץ כאחראי על מחסן חלקים וציוד למשק. במשך כל חיינו המשותפים השתדלנו לחנך את ילדינו על ערכים של כיבוד אם ואב, עזרה הדדית, כבוד למבוגרים ועוד. ציפיותי מארץ ישראל התגשמו כמעט כולן. "שלא יהיה יותר גרוע והעיקר שנהיה בריאים" סבא מקווה שאני אגדל ואתחנך כפי שהוא שאף לגדל את נכדיו. יהי זכרו ברוך.
דילוג לתוכן