אברהם היה איש צדיק, ישר, איש משפחה. אהב אהבת נפש את אשתו, ילדיו, חתניו ונכדיו. למרות מגבלותיו שרד את מלחמת העולם השנייה ועם קום המדינה עלה עם משפחתו לארץ. המשפחה נקלטה בקיבוץ גבעת חיים, למרות המגבלה שלו, בשמיעה ובדיבור. אברהם השתלב היטב בקיבוץ. היה אהוב על כל החברים, עבד בחריצות רבה. בנה קן משפחתי לתפארת וביחד עם אשתו שושנה גידל את ילדיו. ביתו היה פתוח לכל קרובי המשפחה וידידיה, שאהבו לבוא לביתם והתקבלו בחום ובידידות. אברהם היה בעל חוש הומור רב, ולמרות שלא שמע ודיברו היה כבד, היה איש שיחה נעים ומעניין. משפטיו היו מתובלים בהומור והוא התמצא בכל מה שמתרחש סביבו בארץ ובעולם. אהבנו לשוחח אתו, לספר לו על בעיותינו ולקבל ממנו עצות נבונות. אברהם היה יועץ וחבר נאמן לילדיו. הוא תמך בהם ועודד אותם. ילדיו ידעו שתמיד יוכלו לפנות אליו בכל בעיה, למצוא אוזן קשבת ולקבל תמיכה. אברהם אהב אהבת נפש את רעייתו, וכשחלתה סעד אותה במסירות ולא עזב אותה, עד לפטירתה. עם פטירתה, חשך עליו עולמו ולא מצא ניחומים. מכה נוספת ניחתה עליו: בנו אהרון שעזב את ביתו בשדה בוקר ובא לגור לצד אביו בקיבוץ, נהרג בתאונת עבודה מחרידה. אברהם לא סלח לעצמו. הוא התייסר נוראות, האשים את עצמו שבגללו אהרון עזב את שדה בוקר, למרות שברור שיד הגורל היתה באסון המחריד הזה. קשה היתה הזקנה לאברהם. מחלות וכאבים תקפו אותו. מצבו החמיר ולא היתה ברירה אלא להעבירו לבית שקמה. בבית שקמה זכה אברהם לטיפול נפלא, חם ואוהב מכל הצוות. הוא קיבל חדר מרווח ומאוורר, טיפלו בו בצורה מדהימה ושמרו על כבודו. למרות המצב הקשה בקיבוץ, בעיות כלכלה, חובות וצמצומים, בבית שקמה היה שפע, ניקיון מדהים, צוות מסור שטיפל בו 24 שעות ביממה, דאג לרווחתו, ניקיונו, ארוחותיו, תרופותיו, תקשר אתו והעניק אהבה. גם בימים הקשים, כשאברהם אושפז בבית חולים, כשהוא מיוסר מכאבים, לא עזבו אותו,סעדו אתו בלילות ודאגו לכל צרכיו. שמים שמעו, הקשיבו, פתחו שערכם. אתם מקבלים אליכם צדיק גדול. יהי זכרו ברוך. דליה לוי – אחיינית.